קודם כל - תודה על הספר. הספר מלא השראה, וסביב נתיבים ברורים שזורים שבילים נוספים המאירים פינות שמעולם לא הוארו כך. הפרשנות שאת נותנת לספר, הרעיה כאלוהות וכהוויה המחזרת אחר האדם, אחרינו, והשתלשלות של סיפור החיזור שאת מראה כך שבסוף הקריאה יש בידינו לא רק אוסף שירים ותתי-שירים אלא התפתחות העלילה מרעננת ומפתיעה, ונתן לי הרבה חומר למחשבה. כמדומני, הגם שלא הזכרת את זה, שהקריאה הזו עולה בקנה אחד עם קריאות של המקובלים שקראו את שיר השירים, שהרעיה היא (גם) האלוהות או השכינה שאתנו ומולנו. זה נפלא!
ואולי יש אפילו רמז לזה בדברי חז"ל בגמרא "איך אתה קורא - "כי טובים דודיך" או כי טובים דודייך"? שבזה הם רומזים שבעצם הרבה מפסוקי המגילה, לולא הניקוד המסורתי, ניתן לקרוא בהיפוך.
וכמובן שנתן לי אישית הרבה חומר למחשבה: כשהוצאתי את האלבום "שיר השירים" שלי (מאז יש עוד כמה לחנים למגילה) שמתי לב שכמעט כל הפסוקים שהתלחנו לי - אני כותc "התלחנו" כי לא ישבתי להלחין, פשוט הגיעו) - היו לשורות של הרעיה: טבעי הדבר, כי, באופן מסורתי, העמדתי עצמי, יחד עם כנסת-ישראל, כרעיה מול ועם הדוד, אלוהים. כשקראתי ספרך חשבתי שאולי כתבתי - גם - כמזדהה עם אלוהים הקוראת לאדם.
אז ממש תודה מירב!
Comments